פסק-דין בתיק ע"א 16316-11-12

א.         מבוא

1.         בפנינו שני ערעורים על פסק דינה של כב' השופטת רויטל באום מיום 24.9.2012 בת.א. 15684-12-08 (להלן: " פסק דין קמא ובית המשפט קמא בהתאמה").

2.         ערעור אחד הוגש במסגרת תיק ע"א 32786-11-12 על ידי מדינת ישראל (להלן: "מדינת ישראל") ומשטרת ישראל (להלן: "המשטרה") באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (להלן: " ערעור מדינת ישראל").

            בערעור זה טענו המערערות כי שגה בית המשפט קמא משהטיל עליהם בפסק דינו אחריות כלשהי, אפילו הייתה זו אחריות מופחתת, לפטירת המנוח שעזבונו הוא המשיב מס' 1 בשני הערעורים (להלן: " העזבון").

3.         הערעור השני הוגש על ידי המערער מר דניאל חי וייסלר מימוני (להלן: " המערער") אשר יוצג בפנינו באמצעות באת כוחו מטעם לשכת הסיוע המשפטי. המערער זכה ליצוג זה לאור מצבו הכלכלי הקשה ובריאותו הרופפת.

            בערעור זה אשר הוגש במסגרת תיק ע"א 16316-11-12 קבל המערער כנגד קביעות בית המשפט קמא בפסק הדין לפיהם חוייב בתשלום פיצויים לעזבון. המערער משיג על  קביעות בית המשפט קמא כי המנוח נפטר בעקבות לחץ ומתח נפשי אשר גרמו להפרעה בקצב ליבו, וכי מקור הלחץ והמתח היה בתקיפת המנוח על ידי מספר אנשים ביניהם המערער, ובשל אזלת ידה של המשטרה אשר לא מנעה תקיפה זו.

            המערער טען בערעורו כי קביעות בית משפט קמא מבוססות על הסקת מסקנות שלא היה מקום להסיקן בהתבסס על חומר הראיות שהוצג בפני בית משפט קמא מבלי שנחקרו עדים.

4.         ביום 19.3.2013 התקיים דיון בשני הערעורים ולאחר שנשמעו טענות הצדדים בשני הערעורים ולא הושגה כל הסכמה אחרת בין הצדדים ניתנה החלטה לפיה פסק הדין בשני הערעורים ישלח לצדדים בדואר.

ב.         רקע עובדתי

1.         אין מחלוקת כי בית משפט קמא לא שמע ראיות עובר למתן פסקי דינו ואלו ניתנו לאחר שהושגה הסכמה דיונית בין הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה לפיה לא ישמעו ראיות, הצדדים יגישו סיכומיהם יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק.

            יאמר כבר עתה כי אנו סבורים שלא היה מקום להשגת ההסכמה הדיונית ולמתן תוקף של החלטה לה בנסיבות העניין. עסקינן לדעתנו במסכת עובדתית אשר חייבת שמיעת ראיות בטרם יינתן פסק דין לגופו של עניין בוודאי לעניין קביעת מעורבות המערער ומעורבות אנשים אחרים בתקיפה נטענת של המנוח.

2.         מן החומר הראייתי שהוגש בהסכמה לבית המשפט קמא עולה כי:

            I           ביום 13.5.07 התקבל דיווח במשטרת ישראל לפיה נערה צעירה כבת 19 מתלוננת    כי בחור מבוגר ממנה (שאחר כך הסתבר כי זהו המנוח) מנסה לאנוס אותה.      הנערה   הינה המשיבה מס' 7 בערעור המערער והמשיבה מס' 4 בערעור מדינת ישראל    (להלן: " הנערה").

            II          הדיווח הנ"ל התקבל במשטרה לאחר שהנערה טלפנה קודם לכן לקרוב      משפחתה, מר א', המשיב מס' 5 בערעור המערער והמשיב מס' 3 בערעור   מדינת   ישראל (להלן: " מר א'"). בשיחת הטלפון טענה הנערה כי היא נמצאת עם        המנוח   בפאתי עכו וכי המנוח מבצע בה מעשים מגונים ומנסה לאנסה והתחננה כי יבואו     לחלצה.

                        בעקבות הדיווח יצאו מר א', המערער ושני אנשים נוספים, המשיבים 4 ו - 6           לערעור המערער בנסיעה לכיוון עכו במטרה לסייע  לנערה.

            III        במהלך נסיעת המערער, מר א' ושני האנשים הנוספים לכיוון עכו הם פגשו בניידת משטרה וכך התקבל דיווח לגבי האמור בסעיף II לעיל גם במשטרת   ישראל.

            IV        באיזור העיר עכו נפגשו מכונית מר א' וחבריו, ניידת משטרה והמכונית בה             נסעו המנוח והנערה ובמקום התפתחה מהומה שארכה זמן קצר ולאחריו עוכב המנוח ונלקח לתחנת המשטרה לחקירה בחשד לביצוע עבירות מין.

                        המנוח הגיע לתחנת המשטרה לאחר שעוכב ברכבו כשהוא בקו הבריאות ואת         רכבו נוהג שוטר. המנוח לא גילה כל סימן מצוקה במהלך הנסיעה לתחנת        המשטרה ואף שוחח עם השוטר שהסיעו והודה לו.

                        לאחר שהגיע המנוח לתחנת המשטרה הוא ביצע מספר פעולות, הרים חלון רכבו      שלא נסגר, שתה מים, חזר והתישב על כסאו ואז התמוטט ולאחר מכן ונפטר.